קוקר ספניאל שמנער את הראש שוב ושוב, או פודל שמתרחק בכל פעם שמנסים לגעת לו באוזן, זו לא סתם התנהגות מוזרה. ברוב המקרים מדובר בדלקת אוזניים, ואצל הגזעים האלה היא חוזרת הרבה יותר מכפי שהיא חוזרת אצל כלבים עם אוזניים זקופות. אם גם אתם מוצאים את עצמכם מנקים את אותה אוזן בפעם השלישית החודש, ותוהים למה זה קורה דווקא לכלב שלכם ולא לכלב השכן, יש לכך הסבר אנטומי ברור ולא עניין של ביש מזל. הסיבה קשורה בעיקר לצורת האוזן עצמה, לכמות השיער בתעלה ולכמות הלחות שנשארת בפנים, ולא לזיהום שנדבק מבחוץ במקרה. הבנת המנגנון הזה עוזרת לזהות בעיה מוקדם, ולפעמים גם למנוע אותה מלכתחילה.
איך בנויה תעלת האוזן של הכלב, ולמה היא כל כך רגישה לדלקות?
בניגוד לתעלת האוזן של בני אדם, שיורדת כמעט בקו ישר עד התוף, תעלת האוזן של הכלב בנויה בצורת האות L. חלק אחד יורד בצורה אנכית מפתח האוזן כלפי מטה, ופונה בזווית חדה לחלק אופקי שממשיך פנימה עד עצם התוף. הצורה הזו מגנה על התוף מפני חדירת עלים, זרעים ולכלוך מהשטח, אבל אותה זווית שמגנה על התוף גם מקשה מאוד על ניקוז. כל נוזל, שעווה או לחות שנכנסים לתעלה נוטים להצטבר בפינה שבין החלק האנכי לאופקי, ולא יוצאים החוצה בקלות כמו שקורה אצל בני אדם.
דלקת אוזניים היא אחת הסיבות השכיחות ביותר לביקור אצל הוטרינר בכלל, ולא רק אצל גזעים עם אוזניים נפולות. בקליניקות וטרינריות רגילות, דלקות אוזניים מהוות בין 7.5 אחוזים לבין 16.5 אחוזים מסך הביקורים, תלוי באוכלוסיית הכלבים באזור.
אפשר לדמיין את זה כמו מסדרון עם פנייה חדה באמצע. אצל בני אדם המסדרון כמעט ישר, ולכן כל מה שנכנס גם יוצא בקלות יחסית. אצל הכלב יש פנייה בתשעים מעלות בערך באמצע הדרך, ומאחורי הפנייה הזאת נוצר כיס שבו נוזלים ולכלוך נשארים תקועים הרבה יותר זמן. לחות שנשארת בפנים בלי אוורור מספיק יוצרת בדיוק את הסביבה שבה חיידקים ופטריות מסוג שמר מתרבים. הסיכון הבסיסי הזה קיים אצל כל הכלבים, אבל אצל גזעים מסוימים מצטרפים אליו גורמים נוספים שמחמירים אותו במידה ניכרת.
למה כלבים עם אוזניים נפולות ושיער בתעלה נמצאים בסיכון גבוה יותר?
כלבים עם אוזניים שמוטות סובלים מדלקות אוזניים בשכיחות גבוהה בהרבה מכלבים עם אוזניים זקופות. בסקרים וטרינריים על גזעים מתויגים, השכיחות של דלקות אוזניים בקבוצת הכלבים עם אוזניים שמוטות נעה סביב 13 עד 14 אחוזים, לעומת כחמישה אחוזים בלבד בקבוצת הכלבים עם אוזניים זקופות. שלושה גורמים עיקריים מסבירים את הפער הזה.
מה קורה כשהאפרכסת חוסמת את זרימת האוויר?
אצל כלבים עם אוזניים זקופות כמו רועה גרמני, האוויר זורם בחופשיות פנימה והחוצה מהתעלה, והלחות שנכנסת מתייבשת מהר יחסית. אצל קוקר ספניאל, פודל או כל כלב עם אפרכסת כבדה שמכסה את פתח האוזן, קורה ההפך. האפרכסת פועלת כמו מכסה שסוגר את פתח התעלה כמעט כל הזמן, ובפנים נוצרת סביבה חמה ולחה עם מעט מאוד אוורור. הבעיה מחריפה עוד יותר אצל כלבים שאוהבים מים, כמו לברדורים ופודלים, כי אחרי כל שחייה או רחצה נשארות טיפות מים לכודות מתחת לאוזן השמוטה ומתייבשות לאט מאוד.
למה שיער שגדל בתוך התעלה מהווה בעיה אצל פודלים?
אצל פודלים, ואצל גזעים דומים כמו שנאוצר, קיימת נטייה גנטית לצמיחת שיער צפוף בתוך תעלת האוזן עצמה ולא רק סביבה. השיער הזה לוכד שעווה ולחות, ויוצר מעין פקק שמונע ניקוז טבעי. הסרת שיער שגרתית מהתעלה לא תמיד נכונה, כי המשיכה החוזרת שלו עלולה לגרות את העור ולהחמיר דלקת קיימת. הטיפול בשיער בתעלה צריך להיעשות רק כשיש צורך רפואי אמיתי, ולרוב על ידי וטרינר או גוזם מנוסה שמכיר את הנושא.
למה קוקר ספניאל מייצר יותר שעווה מכלבים אחרים?
מעבר לצורת האוזן, לקוקר ספניאל יש צפיפות גבוהה יותר של בלוטות שעווה בתוך התעלה, ונטייה גנטית להתרבות יתר של אותן בלוטות. התוצאה היא ייצור שעווה מוגבר, שביחד עם האוורור הירוד יוצר בדיוק את התנאים שבהם חיידקים ופטריות משגשגים. לכן כדאי לבדוק את האוזניים של קוקר ספניאל באופן שגרתי, גם בלי תלונה מיוחדת מצדו.
אילו גורמים נוספים, מעבר לצורת האוזן, יכולים לגרום לדלקת?
צורת האוזן מסבירה למה כלבים מסוימים נמצאים בסיכון בסיסי גבוה יותר, אבל היא לרוב לא הגורם היחיד לדלקת בפועל. אצל כלבים בוגרים, הגורם השכיח ביותר לדלקות אוזניים חוזרות הוא רגישות אלרגית, בין אם לגורמים סביבתיים כמו אבק ואבקנים ובין אם למרכיב מסוים במזון. האלרגיה גורמת לדלקת ראשונית בעור התעלה עצמה, שמשנה את מאזן הסביבה בפנים ופותחת פתח לזיהום משני. כלבים שסובלים מרגישות אלרגית כרונית מפתחים לעיתים תסמינים נוספים גם על העור בשאר הגוף, לא רק באוזניים, בדומה למה שקורה במגוון מחלות עור נפוצות אצל כלבים.
אצל גורים, לעומת זאת, הגורם השכיח יותר הוא קרדית אוזניים, טפיל זעיר שגורם לגירוי עז ולהפרשה כהה במרקם שמזכיר גרגרי קפה. גורים עם קרדיות מגרדים באוזניים בעוצמה גבוהה במיוחד, לעיתים עד כדי פציעה עצמית סביב האוזן, וההפרשה שלהם נוטה להיות יבשה יותר מההפרשה הרטובה שמאפיינת זיהום חיידקי רגיל. גם מצב כזה דורש בדיקה אצל וטרינר, כי הטיפול בו שונה לגמרי מהטיפול בזיהום חיידקי או פטרייתי, וטיפות אנטיביוטיות רגילות פשוט לא יעזרו נגד הטפיל.
אצל קוקר ספניאל ספציפית, יש גם קשר ידוע בין דלקות אוזניים חוזרות לבין תת פעילות של בלוטת התריס. אצל כלבים מהגזע הזה שסובלים מדלקות תכופות במיוחד, ולא רק מדי פעם, הוטרינר עשוי להמליץ גם על בדיקת תפקודי בלוטת התריס, כדי לוודא שאין שם חוליה חסרה בשרשרת שגורמת לבעיה לחזור שוב ושוב.
אילו סימנים מעידים שלכלב יש דלקת אוזניים?
לפני שהדלקת מגיעה למצב כרוני, אפשר לזהות אותה בכמה סימנים שחוזרים על עצמם אצל רוב הכלבים הנפגעים.
הסימנים העיקריים שכדאי להכיר:
- ניעור ראש תכוף וחזק, לפעמים עם קול חבטה מהאוזניים
- גירוד באוזן עם הרגל האחורית, או שפשוף הראש על השטיח והרהיטים
- ריח לא נעים שבוקע מפתח האוזן, לעיתים דמוי שמרים
- הפרשה בצבע חום כהה, צהוב או ירוק, לעיתים בכמות ניכרת
- אדמומיות, חום ונפיחות בחלק הפנימי של האפרכסת
- רגישות למגע, כולל נסיגה או יבבה כשמנסים לבדוק את האוזן
מה ההפרשה מהאוזן יכולה לספר לכם?
צבע ההפרשה נותן לוטרינר רמז ראשוני לגבי סוג הזיהום, אבל הוא לא תחליף לבדיקה עצמה. הפרשה כהה ושחורה נפוצה יותר בזיהומי שמר, בעוד הפרשה צהובה או ירוקה עם ריח חריף מעידה לרוב על זיהום חיידקי, ולעיתים על סוג חיידק עמיד שדורש טיפול ממוקד יותר. הכמות משתנה גם היא. בזיהום קל אפשר לראות רק שכבה דקה על גבי הפרווה בפתח האוזן, ובזיהום מתקדם יותר ההפרשה יכולה להצטבר לכמות ניכרת שגורמת לפרווה סביב האוזן להיראות רטובה ומודבקת. הזיהוי המדויק של הגורם דורש בדיקה מיקרוסקופית של דגימה מהאוזן, ולא ניתן לקבוע אותו רק לפי המראה החיצוני, גם אם יש לכם ניסיון מכלבים קודמים.
מתי הטיית ראש היא סימן שמצריך תשומת לב מיידית?
אם הכלב מתחיל להטות את הראש הצידה בעקביות, ולא רק בזמן ניעור, זה עשוי להעיד שהדלקת התפשטה מהאוזן החיצונית לאוזן התיכונה. מצב כזה כואב הרבה יותר, ולעיתים מלווה גם באובדן שיווי משקל קל. אם זה קורה בשעה לא שגרתית והכלב נראה מיוסר, לא תמיד אפשר לחכות עד הבוקר, וכדאי להכיר מראש את מוקדי וטרינר חירום 24 שעות בישראל הקרובים לבית.
איך וטרינר מאבחן ומטפל בדלקת אוזניים?
וטרינר שבודק אוזן דלוקה משתמש באוטוסקופ כדי להסתכל לתוך התעלה, לבדוק אם התוף שלם ולוודא שאין גוף זר תקוע בפנים. לפני כל ניקוי, הוא לוקח לרוב דגימה קטנה מהתעלה ובודק אותה תחת מיקרוסקופ, כדי לדעת אם מדובר בשמר, בחיידק, בשילוב של השניים או בטפילים. הבדיקה הזו קריטית, כי טיפול שמתאים לזיהום שמר לא יעזור נגד זיהום חיידקי, ולהיפך.
בהתאם לתוצאות, הוטרינר מתאים טיפות אוזניים או משחה עם רכיב אנטיבקטריאלי, אנטי פטרייתי או נוגד דלקת, ולעיתים שילוב של כמה מהם יחד. במקרים שבהם הזיהום התפשט או שיש חשד לפגיעה בתוף האוזן, לפעמים נדרש גם טיפול תרופתי דרך הפה, בנוסף לטיפות המקומיות. חשוב מאוד לא לנסות לנקות את האוזן באמצעות מקלות צמר גפן, כי אלה דוחפים את הלכלוך עמוק יותר לתוך התעלה במקום להוציא אותו החוצה, ועלולים לפגוע בתוף. הטיפול הנכון כולל שימוש בנוזל ניקוי ייעודי, ולעיתים גם ניקוי מקצועי בקליניקה במקרים חמורים יותר. בדרך כלל מתאמים ביקורת חוזרת אצל הוטרינר כעבור שבועיים עד ארבעה שבועות מתחילת הטיפול, כדי לבדוק שוב תחת מיקרוסקופ ולוודא שהזיהום נסוג לגמרי ולא רק נרגע לזמן מה. הפסקת הטיפול מוקדם מדי, מיד כשהריח נעלם והכלב מפסיק לגרד, היא אחת הסיבות הנפוצות לכך שדלקות חוזרות שוב כעבור שבוע או שבועיים. כשמדובר בדלקת חוזרת ולא באירוע בודד, טיפול שמתמקד רק בסימפטומים לא מספיק, וחשוב לזהות ולטפל גם בגורם הבסיסי, בין אם זו אלרגיה כרונית ובין אם זו בעיית מבנה שדורשת תשומת לב קבועה לאורך שנים.
חשוב לדעת גם מה קורה כשדלקות חוזרות לא מטופלות כראוי לאורך זמן. עם כל אירוע דלקתי, רקמת התעלה עלולה להתעבות מעט, והתעלה עצמה יכולה להצטמצם בהדרגה. בשלב הזה גם טיפות שמגיעות לוטרינר בזמן מתקשות לחדור עמוק מספיק כדי לפעול. במקרים קיצוניים ונדירים יחסית, כאשר התעלה כבר סתומה לגמרי או מסוידת, נדרש ניתוח להסרת התעלה הפגועה. מדובר במצב שאפשר כמעט תמיד למנוע כשמטפלים בכל אירוע דלקתי עד הסוף, ולא מפסיקים את הטיפול ברגע שהתסמינים החיצוניים נעלמים.
איך אפשר למנוע דלקות חוזרות?
אצל כלבים עם נטייה גנטית לדלקות אוזניים אי אפשר להעלים את הסיכון לגמרי, אבל אפשר להקטין אותו במידה ניכרת. בדיקת אוזניים קבועה, פעם או פעמיים בשבוע, מאפשרת לזהות שינוי בריח או בצבע לפני שהוא הופך לבעיה של ממש. אחרי כל שחייה, בין אם בים ובין אם בבריכה, כדאי לייבש היטב את פתח האוזן במגבת רכה, בלי להכניס אצבע עמוק פנימה.
לניקוי שגרתי מומלץ להשתמש בנוזל ניקוי אוזניים ייעודי לכלבים, לא במים רגילים ולא בחומרי ניקוי ביתיים, ולתת לכלב לנער את הראש בעצמו אחרי היישום כדי שהנוזל יוציא את הלכלוך החוצה. חשוב לא להגזים בניקוי, כי ניקוי תכוף מדי דווקא עלול לגרות את עור התעלה ולפגוע באיזון הטבעי שלו. פעם או פעמיים בשבוע לרוב מספיקות לכלב בריא, ותדירות גבוהה יותר שמורה למקרים שהוטרינר ממליץ עליהם באופן ספציפי.
אצל כלבים שסובלים מרגישות אלרגית ידועה, טיפול ומעקב סדיר אחרי האלרגיה עצמה מפחיתים במידה ניכרת את התדירות של דלקות האוזניים, כי מקורן שם ולא בזיהום מקרי. אצל פודלים ושנאוצרים כדאי להתייעץ עם וטרינר לגבי הצורך בהסרת שיער מהתעלה, ולא לעשות זאת באופן שגרתי בלי סיבה רפואית. בביקור הבא אצל הספר של הכלב, שווה לבקש ממנו להעיף מבט גם על מצב האוזניים, כי הוא רואה את הפרווה מקרוב בכל מפגש ולעיתים שם לב לשינוי לפני שהבעלים בכלל מבחינים בו. גם בחירת מקום מוצל ומאוורר לכלב לנוח בו בימי קיץ חמים ולחים, במקום פינה סגורה וחמה בבית, יכולה לתרום קצת פחות לחות שנלכדת סביב האוזניים.
לסיכום
הנטייה של קוקר ספניאל, פודל וגזעים דומים לדלקות אוזניים חוזרות נובעת בעיקר משילוב של אפרכסת כבדה שחוסמת אוורור, שיער או שעווה בעודף בתוך התעלה, וברוב המקרים גם רגישות אלרגית שמזינה את הבעיה מלמטה. הכרת הסימנים המוקדמים, כמו ניעור ראש, ריח וגירוד, מאפשרת לפנות לוטרינר לפני שהדלקת מחמירה ומגיעה לאוזן התיכונה.
טיפול נקודתי בדלקת בודדת בדרך כלל אינו יקר במיוחד, אבל כלבים עם נטייה כרונית עלולים להזדקק לבדיקות וטיפולים חוזרים על פני שנים, ולעיתים גם לטיפולים ממוקדים יותר כשהמצב נעשה מורכב יותר. במקרים כאלה שווה לבדוק מראש את השוואת ביטוח הכלבים ולראות אילו מסלולים כוללים כיסוי לבעיות כרוניות מהסוג הזה.
בעל כלב עם אוזניים נפולות שמכיר את הסיכון ובודק אוזניים בקביעות נמצא בעמדה טובה בהרבה למנוע בעיה כרונית, לעומת בעל כלב שמגלה את הנטייה רק אחרי הדלקת השלישית או הרביעית. הרגל קטן, כמו הצצה מהירה לתוך האוזן בכל פעם שמצחצחים לכלב שיניים או מטפחים אותו, יכול לחסוך הרבה מאוד סבל לכלב ולא מעט ביקורים דחופים אצל הוטרינר.
